תוספות רי"ד על שבת קכ״ג

מהדורה: תוספות רי״ד

« תוספות רי"ד על שבת קכ״ב ע״ב תוספות רי"ד על שבת קכ״ד ע״א »

1 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: הָא מַנִּי — רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא, דְּאָמַר: אֵין כְּלִי נִיטָּל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ.

2 שבת פתח ↗

לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַב נַחְמָן טִלְטוּל מִן הַצַּד לָא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל? וְהָאָמַר רַב נַחְמָן: הַאי פּוּגְלָא, מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה — שְׁרֵי, מִמַּטָּה לְמַעְלָה — אֲסִיר! הֲדַר בֵּיהּ רַב נַחְמָן מֵהַהִיא.

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

5 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מִכְּדֵי ״הִתִּירוּ״ קָתָנֵי, מַה לִּי לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ, מַה לִּי לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: הִתִּירוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶיתֵּר בֵּין לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּבֵין לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ מֵחַמָּה לַצֵּל. וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר, לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — אִין, מֵחַמָּה לַצֵּל — לָא. וַעֲדַיִין, בְּאָדָם אֶחָד — אִין, בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם — לָא, עַד שֶׁאָמְרוּ: כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, אֲפִילּוּ בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם.

1 הא מני ר' נחמי' היא דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמיש נ"ל דל"ג אלא הא מני ר' נחמיה היא בלחוד. ופי' דאסר כלים שמלאכתן לאיסור אפילו לצורך מקומן כדכתיב לקמן במהדורא תנינא:

2 למימרא דסבר רב נחמן דטלטול מן הצד לאו שמי' טלטול פי' נ"ל דלאו משום דפסק הילכתא כבן תדאי ילפי' הכא דגם ת"ק טלטול מן הצד שרי ומאי קאמר ר"נ מלמטה למעלה אסור. אפילו כת"ק לא אתי אלא הכי קא מקשה לי' מדפסק הילכתא כבן תדאי אלמא שמיעא לי' הך בריתא דשרי טלטול מן הצד בין למר בין למר ול"פ אלא כשמכוסה כולה דלא שרי ת"ק לאחוזי גחלים ע"י כוש וכרכר ובן תדאי שרי ס"ל כי הך ברייתא מדפסק הלכה כבן תדאי. וא"כ אמאי אסר גבי פגליא מלמטה למעלה:

3 וחררה שטמנה בגחלים. נ"ל דאע"ג דלא כבו אין בהן אלא איסור מוקצה ולאו משום הבערה דלא מקרי הבערה אלא כשמבעיר שלהבת והילכך בין כבו בין לא כבו מותר לטלטלה והן ננערות מאליהן ולא היא דוקא כב' אבל אם לא כב' הויא הבערה כשמהפך בהן דהכי אמרי' בכריתות בשלהי פ' ספק אכל חלב. ת"ר החותה גחלים בשבת חייב חטאת ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"א בר' צדוק חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר התחתונות:

4 ואמאי והא פשוטי כל עץ נינהו כו' עיין מ"ש בפ' כ"ב דכלים:

5 דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין אבל מחמה לצל לא עיין מה שכתבתי במהדורא קמא בפ' נוטל אדם את בנו דהא דרבא אליבא דר' יהודא הוא אבל ר"ש דלית לי' מוקצה אפי' מחמה לצל שרי אבל ריב"ם זצוק"ל כתב דמודה ר"ש בהני ואין ממש בדבריו:

« תוספות רי"ד על שבת קכ״ב ע״ב תוספות רי"ד על שבת קכ״ד ע״א »